החלטה בתיק ע"ע 18915-06-13

סגן הנשיאה יגאל פליטמן

1.                  לפניי בקשה לעיכוב ביצוע בהתייחס לפסק דינו החלקי של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור גב' רחל הרצוג ומר אפרים שלייפר; ס"ע 7983-01-12), מיום 2.5.2013, במסגרתו נדחתה תביעת המבקשת על הסף בכל הנוגע למשיבה. כמן כן, במסגרת פסק הדין חויבה המבקשת בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח.  

תמצית העובדות ופסק דינו של בית הדין האזורי

2.                  המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת (עב' 3370/10) (להלן גם - ההליך הראשון) במסגרתה תבעה זכויות סוציאליות לאחר פיטוריה מעבודתה במבקשת. תביעה זו הסתיימה בהסכם גישור אשר ניתן לו תוקף של פסק דין במסגרתו שילמה המבקשת למשיבה סך של 6,000 ש"ח. ביום 10.10.2010, הגישה המשיבה הודעה לבית הדין במסגרתה ציינה כי האמור בסעיף 1 להסכם הגישור הינו סעיף הדדי אשר חל על הצדדים במידה שווה. למחרת, ניתן פסק דין אשר אישר את הסכם הגישור שבין הצדדים אך במסגרת זו לא ניתנה כל התייחסות להודעת המשיבה בעניין דרישתה להדדיות בין הצדדים. ביום 26.10.2010 הודיעה המבקשת כי היא דוחה את בקשת המשיבה לכלול סעיף ויתור הדדי על תביעות.

3.                  כשנתיים לאחר שהסתיים ההליך הראשון, הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבה (להלן - התובענה או התביעה השנייה) ונגד המנהלת השכירה של המבקשת (להלן - גב' אביטל תקוה). במסגרת תביעה זו טענה המבקשת כי המשיבה ביצעה עוולות מסחריות, בין היתר, גזל לקוחות ורשימת מעצבים המהווה סוד מסחרי של המבקשת. המשיבה הגישה בקשה לסילוק התביעה השנייה על הסף ובמסגרת זו טענה, בין היתר, כי התביעה השנייה עוסקת באותה מסכת יחסים בין הצדדים וכי הועלו בה טענות זהות של המבקשת באשר לגזל סוד מסחרי לכאורה; העילות והפלוגתאות שהועלו בתביעה השנייה נידונו כבר בעבר ואף הוכרעו; וכי המבקשת ויתרה על זכותה לתבוע את המשיבה במסגרת הסכם הגישור.

4.                  בית הדין האזורי, בפסק דינו החלקי מיום 2.5.2013, קיבל את בקשת המשיבה ודחה על הסף את התובענה נגדה, מחמת השתק פלוגתא. עוד נקבע כי כתב התביעה יתוקן באופן בו הנתבעת בתיק זה תיוותר אך ורק גב' אביטל תקווה. בית הדין האזורי אף חייב את המבקשת בתשלום סך של 5,000 ש"ח בגין הוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דינה.

הבקשה לעיכוב ביצוע וטענות הצדדים

5.                  המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל לכך, הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית הדין האזורי. בית הדין באזורי, בהחלטתו מיום 30.6.2013, קבע כי מאחר והוגש ערעור על פסק הדין, הרי שיש להגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית הדין הארצי.

6.                  המבקשת הגישה לפיכך את הבקשה שלפניי. לטענתה, בית הדין האזורי לא התייחס לטענותיה בעניין אי קיומו של השתק פלוגתא. עוד היא טוענת כי הראיות שהונחו בפני בית הדין האזורי מוכיחות באופן חד משמעי כי אין מדובר בסעיף ויתור הדדי שיש בו כדי ליצור השתק פלוגתא. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית הדין האזורי העניק פרשנות שגויה לאומד דעת הצדדים במועד חתימת הסכם הגישור ולא התייחס להתנהלותה חסרת תום הלב של המשיבה. לסיום, טוענת המבקשת כי ככל שיבוצע פסק דינו של בית הדין האזורי וישולמו על ידה הוצאות המשיבה, הרי שישנו חשש גדול כי לא תוכל לגבות מהמשיבה את החזר ההוצאות, זאת בשל מערכת היחסים הבלתי תקינה בין הצדדים. לעומת זאת, למשיבה לא עומדת כל סכנה ממשית במקרה זה, שכן ככל שיידחה ערעור המבקשת, הרי שניתן יהיה לגבות ממנה את מלוא ההוצאות בסיומו של הליך הערעור.

7.                  המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין היא מקיימת את התנאים אשר נקבעו בפסיקה בעניין זה. לדבריה, במקרה שלפנינו, ביצוע פסק הדין משמעו תשלום סכום כסף והכלל הוא כי פסק דין לתשלום סכום כספי אינו בגדר העניינים החריגים שלגביהם נענים בתי המשפט לבקשות לעיכוב ביצוע פסק דין. עוד היא טוענת כי המבקשת לא הביאה ולו ראשית ראיה בדבר מצבה הכלכלי של המשיבה; לא טענה כי אין ביכולתה של המשיבה להשיב את הסכומים בהם זכתה; ואף לא הוכיחה כי סיכויי הערעור טובים. 

8.                  בתשובתה לתגובת המשיבה, טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור במקרה שלפנינו הם טובים שכן הערעור עוסק בטענות משפטיות בדבר מסקנותיו של בית הדין האזורי. המבקשת מוסיפה וטוענת כי למרות שאין בידה תשתית מספקת בדבר מצבה הכלכלי של המשיבה, הרי שלמיטב ידיעתה ועל פי הצהרותיה של המשיבה עצמה, יכולותיה של המשיבה הינן דלות.

דיון והכרעה

9.                  ההלכה הפסוקה הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת כשלעצמה את מימוש פסק הדין (רע"א 6480/00 עיריית תל אביב יפו נ. בצלאל, ניתן ביום 19.11.2000). עיכוב ביצועו של פסק דין הינו בגדר החריג לכלל, ועל מנת להצדיקו על המבקש לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור, ומאזן הנוחות - היינו כי אם יזכה בערעור יהא זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מיידי יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון [בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989)]. בעניין זה נקבע כי " בין שיקולים אלה קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" [עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס, ניתן ביום 22.9.2010].

10.              עוד נפסק כי טענה בדבר היעדר יכולת כלכלית, או קיום קושי ממשי להיפרע מן המשיב באם הערעור יתקבל, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת ומבוססת, ככל הניתן תוך תמיכתה בתצהיר, ולא ניתן להסתפק בטענות כלליות בעניין זה (ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל, מיום 26.7.06; ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גוזלן, מיום 10.1.08).

11.              לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל. באשר לסיכויי הערעור - מבלי להיכנס לעומקם נראה כי אינם משוללי יסוד, ולו מחמת שחלק לא מבוטל מטענות המבקשת בערעור מתייחסות לשאלות משפטיות שערכאת הערעור עשויה להתערב בהן. כמו כן, אף שטענת המבקשת בדבר מצבה הכלכלי של המשיבה אפשר שאינה נתמכת כנדרש, קיים חשש שיקשה על המבקשת להיפרע מן המשיבה אם ישולם הסכום הפסוק ויתקבל הערעור.

12.              בנסיבות אלה, אני סבור כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, בכפוף להפקדת סכום פסק הדין בקופת בית הדין או הפקדת ערבות בנקאית בגובה סכום זה, תוך 14 ימים מיום המצאת החלטה זו. לא יופקד הסכום כאמור, יעמוד החיוב בעינו בלתי מעוכב. 

13.              סוף דבר - הבקשה מתקבלת. ביצוע פסק הדין יעוכב עד למתן פסק הדין בערעור, כפוף להפקדת סכום פסק הדין בקופת בית הדין או הפקדת ערבות בנקאית בגובה סכום זה, תוך 14 ימים מיום המצאת החלטה זו.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בבקשה.   

ניתנה היום,  ט"ז אב תשע"ג (23 יולי 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: